מ רים נ או ר 224 נולדתי בישראל בסוף שנת 1947 , לאחר תום מלחמת העולם השנייה . הורַי, כהורים רבים אחרים של בני דורי, ביקשו לגונן עלַי ועל חברַי מכל מידע על השואה . הורַי עצמם, וכך גם בני המשפחות הגרעיניות שלהם, הגיעו ארצה קודם המלחמה . דודי אימי ובני משפחותיהם נספו בשואה בליטא ובפולין, אבל העובדה שהייתה לאימי משפחה ענפה שנכחדה לא נזכרה בבית, וכך גם לא השואה הנוראה שפקדה את עם ישראל . כיוון שגדלנו לאחר המלחמה, לא היו בכיתות הלימוד שלנו ילדים פליטי שואה . פה ושם נתקלתי בעניינים הכרוכים בשואה, אבל הורַי המשיכו בניסיון לגונן עלי . כך זכור לי היטב המדור לחיפוש קרובים ברדיו, שהיה חלק בלתי-נפרד מחיינו במשך שנים ארוכות . יום-יום ראיתי את המבוגרים עושים אוזניים כאפרכסת, בפנים רציניות וחתומות, לשמע הקולות הבוקעים מהרדיו גדל הממדים . פלוני ואלמוני, הכריז הקריין, מחפש את בני משפחתו : אביו, אימו ואחיו, שבשמותיהם הקריין נקב, ואף ציין את מקום מגוריו . אני זוכרת את האכזבה בסיום השידור, כל פעם מחדש . המדור לחיפוש קרובים הילך עלַי אימה בשנות ילדותי . שוב ושוב שאלתי את הורַי ואת עצמי אם ייתכן שאאבד אותם, א...
אל הספר