ילדה במעיל אדום: משפט אייכמן במבט אישי מספסלי התביעה

גבריאל בך 202 ולארץ ישראל בשנת 1941 הם שאלו אותו : אדון בך, מה יהיה עכשיו ? אבי השיב להם : זו התחנה האחרונה שלי, מכאן אינני זז . כאשר הבריטים היכו את הגרמנים בקרב אל-עלמיין שבמצרים נהגו לייחס לו בהומור את התבוסה הגרמנית : אדון בך לא זז, הם נאלצו לסגת . ב- 23 במאי 1960 — כאשר הייתי סגן פרקליט המדינה ומנהל המחלקה הפלילית — שמעתי, כמו כל אזרחי ישראל, את דוד בן-גוריון מודיע בכנסת על לכידתו של אדולף אייכמן . להודעה הזאת הייתה השפעה מחשמלת . מכיוון שהכנתי בשעתו את ערעור המדינה לבית המשפט העליון בפרשת קסטנר, היו לי הכלים להעריך את משמעותם של הדברים . הבנתי שמשפטו של אייכמן טומן בחובו חשיבות היסטורית, פוליטית ומשפטית יוצאת דופן . חלפה במוחי המחשבה שמכיוון שאני דובר גרמנית ומכיוון שעסקתי בפרשת קסטנר יפנו אלי בעניין . ל ה כ י ר א ת א ד ו ל ף א י י כ מ ן לאחר כמה ימים פנה אלַי שר המשפטים פנחס רוזן . הוא מסר לי שכנראה אהיה חלק מצוות התביעה במשפט, ושאל אם אהיה מוכן לשמש כיועץ המשפטי של לשכה 06 — הגוף המשטרתי שהוקם במיוחד להכנת משפט אייכמן . הוא לא הטיל זאת עלי באופן חד-צדדי, שכן ידע שאני גר בירושלי...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי