גבולות הסיבולת: דימויי שואה מול הזכות לחופש הביטוי

אלי עז ר ריבלין 132 ידו לפתק ההצבעה של אחת מהן, החרדי הדבוק לרגלו מחייך . האדם החילוני מבחין בשביעות הרצון של החרדי ומושיט את ידו לפתק ההצבעה של "שינוי" . החרדי התלוי על רגלו מנענע בראשו בחרדה לשלילה . החילוני מכניס את פתק ההצבעה של "שינוי" למעטפה ומשלשל אותו לקלפי . מייד מתחילים החרדים שנגררו לקלפי בשכיבה על הרצפה להתפוגג בעשן שחור . התפוגגותם זו מלֻווה בקולות נפץ . על רצפת החדר נותרת לבסוף רק מגבעת שחורה, המתפוגגת גם היא בעשן . פסק דין זה הוא ביטוי פרדיגמטי בפסיקת בית המשפט העליון לקושי שבפניו ניצב שופט בישראל הנדרש לקשור בין ההיסטוריה הנוראה של עם ישראל בעבר לבין יסודותיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל, שאחד מהם — הראשון במעלה — מתבטא בערך של חופש הביטוי . ההכרעה בפסק הדין לא הייתה פשוטה . היא נסבה על הצורך ליישב את חופש הביטוי — במיוחד זה הפוליטי — של מפלגה בעת בחירות, עם מגבלות שבדין על חופש הביטוי . 2 אשוב לפסק דין זה בסופם של דברים . ההתמודדות המשפטית עם זיכרונות השואה מוצאת ביטוי בכמה מופעים : זיכרונות מן התעמולה האנטישמית שפורסמה בתקופת השואה ולפניה ; ההשוואה הנואלת בין המשטר הישרא...  אל הספר