מי מגן על הפרט: כבוד האדם ותפקידם של בתי משפט עליונים בדמוקרטיה — לקחים מגרמניה

אס תר חיות 48 בה הצהירו המדינות החברות על "אמונתן בזכויות האדם הבסיסיות, בכבוד ובערך של יציר האנוש, ובזכויות השוות של גברים ונשים ושל אומות גדולות וקטנות" . 3 אולם ההכרה בזכות הבסיסית של האדם לכבוד לא נולדה בשנת 1945 במגילת האומות המאוחדות . כבוד האדם הוא ערך ששורשיו נטועים היטב בהגות התיאולוגית, הפילוסופית והמדינית לאורך כל ההיסטוריה האינטלקטואלית . מעמדו של ערך זה כזכות בעלת מעמד משפטי החל להתבסס בעיקר לאחר תום מלחמת העולם הראשונה והוטמע במפורש בחוקות שונות שנכתבו באותה עת, מתוך הבנה שכדי לבצר את ההגנה על כבוד האדם יש להעניק לערך זה מעמד חוקתי . כפי שאדגים במאמר זה, העיגון החוקתי של הזכות לכבוד אינו מספק בהכרח ערובה מוחלטת לקיומה של הגנה על כבוד האדם מפני פגיעה ורמיסה . משטר טוטליטרי יכול מבחינה רשמית לנהוג בהתאם לחוקת המדינה ולחוקיה, אבל הלכה למעשה ובאופן מהותי, לפגוע בעקרון שלטון החוק ולרמוס ברגל גסה זכויות יסוד של הפרט, ובהן כבוד האדם . דומה שהמקרה של המשטר הנאצי בגרמניה — אשר מִבְּחינה רשמית לפחות, לא סתר את יסודותיה המשפטיים של חוקת ויימאר משנת 1919 — מדגים היטב תובנה זו . כ י צ...  אל הספר