פרק רבי עי 122 מכל מקום הייתה שם בחורה אחת בשם גננא, וגם היא אמרה לו בדרך היתולית ״נתן, בא וקדשני״ . הנער לא השיב לדבריה . הוא ישב ושתק . לפתע הוא קם ויצא מבית המשתה . בשלב זה של הסיפור איננו יודעים אם נתן עזב לבלי שוב מאחר שלא היה יכול לשאת יותר את ההצקות הנשנות, או אולי הוא רק יצא להתאוורר באוויר הצח בתקווה שתשומת לב החבורה תתמקד במישהו אחר מהנוכחים . או שמא הוא זמם דבר-מה ? לאחר זמן חזר נתן פנימה והצטרף לחבורה . הוא ישב איתם, לא פצה את פיו, ואז קם, שלף מכיסו טבעת, והודיע לכולם : ״מרת גננ״א אמרה לי לקדשה, וכן אעשה, וזרק הטבעת ואמר תהא מקודשת לי כדת משה וישראל, אתם עדים״ . גננא המבוהלת שתקה . היא ניערה בחוזקה את שמלתה לסלק מעליה את הטבעת למקרה שזו אכן נפלה בחיקה, כי אם אכן נפלה הטבעת בחיקה והעדים מעידים שכך ראו, אזי היה חשש שהתקיימו כאן קידושים כהלכתם והיא צריכה גט, ואפילו אם היא שתקה . אולם העדים רוויי היין לא ידעו אם הטבעת נפלה בחיקה או לא . המעשה הסתיים בעוד סבב שתייה . הפעם נתן הוא זה שהזמין את כולם, ואף גננא הצטרפה לחגיגה . באותה העת הייתה קהילה יהודית תוססת באסלינגן . ברשותה היו...
אל הספר