פרק רביעי: תרבות הנעורים: קידושי שחוק, נישואי בחורים לנשים מבוגרות וחיי המין של הצעירים

פרק רבי עי 120 המשתה [ Kneipe ] , אם זה היה לרוחו ואם לא״ . 2 היו רבנים שניסו להדיר את רגלי הצעירים מביקורים תדירים בבית המשתה, כדוגמת בית המשתה שבו אדון להלן, שהיה במאה ה- 13 בבעלות הקהילה היהודית של אסלינגן . אחד הרבנים האלה שפעל במאה ה- 14 היה מחבר ״ארחות צדיקים״ : ״ועוד יש אהבה שביעית, שהיא רעה על כל האהבות, והיא אהבת תענוגים ותפנוקים, כגון אכילה ושתיה ושאר הנאות כגון זנות וטיולים, ואין צריך להאריך בזה הענין, כי האוהב יין ומשתכר, ואוכל תמיד מעדנים, והולך לבית המשתה תדיר, הוא ישכח בוראו״ . 3 ייתכן שבבתי המשתה שכחו הצעירים את בוראם, אבל הם לא שכחו לשתות לרוויה ולאכול, ובין השאר גם ״כעכין יבושים וכוססין בבית המשתה ושלא בבית המשתה . ומנהג בני אדם שאוכלים ממנו קימעא״ . 4 עדות לאכילת כעכים אלה בבתי המשתה אנו מוצאים כבר אצל רש״י, שכינה אותם ״ברנדליש״ . 5 בתי שתייה כמו זה שהיה באסלינגן היו גם בקהילות יהודיות אחרות באשכנז . מקורות מהמאה ה- 14 מראים שהיו בתי משתה בבעלות יהודית, למשל בנורדלינגן ( Nördlingen ) , בעוד שבמקומות אחרים, כדוגמת פטוי ( Pettau ) , אסרו שלטונות העיר על יהודים למכור אל...  אל הספר