שנות ההתפכחות 169 מילייקובסקי לפתע כי הוא מתקשה לנשום, הן מאימת הסכנות האורבות ליהדות פולין הן בשל הגזרות שכבר הוטלו עליה . לדבריו, לארגון הקהילתי יש בימים אלה תפקיד החורג מעֵבר לתפקידים המסורתיים שאפיינו את הקהילות היהודיות בעבר, וכדי למלאו יש צורך באיחוד השורות : אי אפשר להתבונן על הקהילה בנפרד מן הציבוריות היהודית כולה . . . אי אפשר לעשות ממנה ארגון שמחלק רק נדבות וקברים, בית, לחם וחסד של אמת בקנה מידה מוגדל . הקהילה מוכרחה להיות הגוף שמשקף את חיינו החברתיים . ואיזו משמעות יש לחיים אלה כשהם ללא כנפיים של רעיון לאומי, הנותנות לעבודה הציבורית תנופה ופרספקטיבה מלבד עבודת הסיוע הקונסטרוקטיבית היום-יומית, ככל שיד הקהילה משגת ? רואה הגוש הלאומי לפניו את הרעיון הנוכחי . . . שנותן לו כוח וחיים והוא נשמתו . . . קבוצות פוליטיות ושכבות חברתיות מאורגנות — לוחמות ומסוכסכות — שילבו יד ביד והולכות מאוחדות, לא טכנית אלא מאוחדות אידאולוגית, לבחירות לקהילה — עובדה זו בעצמה היא אולי כבר הפעולה הגדולה ביותר של הגוש הלאומי שנוצר, זה הגרעין הבריא שלו, אשר ממנו יצמח אולי בעתיד הקרוב הפרי הכל כך נחשק, נדיר...
אל הספר