112 פרק רביעי ובימי מאורעות תרפ"ט מהתנפצות השותפות עם הערבים ומהתחזקות הקולות השוביניסטיים ביישוב . כעת, לאור נפילת אירופה לידי הנאצים והשמדת יהודיה, התברר לשלום שהציונות מעולם לא הייתה רלוונטית, מכיוון שלא צפתה – ומעולם לא הייתה יכולה לצפות – את התפתחות האירועים במלוא מוראם . במכתב לבן- ציון דינור מתחילת אפריל 1943 , בתשובה לחוברת שבה הגיב דינור כהיסטוריון לאירועי השואה, הוא הביע את עמדתו באופן חריף : איש מנביאי הציונות ואיש מאיתנו ששמענו להם ( אין צורך לדבר על אלה שלא שמעו ! ) לא תיאר לו תפקיד כזה של תנועת התחיה . לא, יקירי – לא אתה ולא אני, לא הרצל ולא נורדאו ראו את המשבר היהודי באורו האמיתי, ואין להאשים אותנו על כך כי על התפרצות כזאת של הסטרא אחרא לא חשב איש . ואיך יחשוב ומה היו מועילים במחשבתם – הרי חזון זה היה נוטל מאיתנו כל נשימה ומסופקני אם לא היה משתק אותנו במקום להמריץ . וזו בעצם כל הטרגדיה : הציונות שלא חלמה על חיסול כזה של הגולה, אינה מהווה כלל 'תשובה' למאורעות . היא הוותה תשובה למאורעות ממין וסוג אחרים לגמרי, ולמה זה נעשה את עצמינו חכמים ועשירים יותר ממה שהיינו ? תסלח לי א...
אל הספר