בשנת 1968 החלו להסתמן הבדלי גישה בין תפיסתו עול י . טבנקין את מושג שלמות הארץ לבין התפיסה הכללית הקיימת באותו זמן אצל הרוב המכריע של חברי הקיבוץ המאוחד . בעוד שמקובלים על הכול עקרונות התפיסה לשלמות הארץ, שמבוססים על הזכות ההיסטורית היהודית, על אחדותה הטבעית של הארץ, על הצורך בריכוזו הטריטוריאלי של העם היהודי בה ועל הצורך בגבולות בטחון, אלא שתפיסה זו בתוקף התנאים המדיניים ואפשרויות המימוש הקונקרטיות, בהכרח מסוייגת ובלתי החלטית . לעומת זה אצל י . טבנקין התפיסה של שלמות הארץ נשארה מוחלטת ובלתי מסוייגת בתנאים כלשהם . לדעתו, אחרי מלחמת 6 הימים שלמות הארץ הוא הכרח קיומי וגם ניתן למימוש מבחינת התנאים המדיניים . ביוני 1969 הוא אומר כי "אין שלום אתנו, שתנאי לו השלמתנו עם סגירת חלקי ארץ ישראל בפני העולה היהודי ובפני תהליך פיתוחה של הארץ לרשות העם היהודי . תהליך זה אינו מותנה בהיות היהודים רוב בחלק זה או אחר של הארץ, בתקופה זו או אחרת . תהליך זה עניינו ריכוז רוב היהודים בארץ ישראל כולה" 2 . מאוחר יותר עולה הנימוק הדימוגראפי, בעיית האוכלוסיה הערבית הגדולה בשטחים, המשפיעה על התפיסה המדינית . נימו...
אל הספר