פרק י"ג. עמדתו הרעיונית של י. טבנקין בשנות השישים

לאלכסנדריה, קאהיר, ביירות, דמשק או בגדד, גם אם יהיה לנו כוח צבאי לזה . לא נדבר על כר מהבחינה המוסרית אלא לא נלך כי זה לא ריאלי לשלוט על כפרים וערים מיושבות או לשלוט רק על ידי צבא, או לשלוט על ישוב שאין בו מקום להתיישבות נוספת . אבל בכל שטח פנוי יש מקום להתיישבות יהודים . המלחמה יכולה להיגמר בזה שמחדש יישארו גבולות שאי אפשר להתקיים בהם ואי אפשר לפתח אותם . גבולות כאלה, אני חושב, הם לא רק שגיאה, אלא גם נזק . אני חושב שהנסיגה מסיני לא היתה הכרחית, היא היתה פרי של דיפלומאטית . "אני לא שואף למלחמה, אינני חושב שצריכים להגיע לשלמות הארץ על­ידי מלחמה, אלא דרך התפתחות טבעית שלנו, דרך עליה מהירה מאוד, דרך התיישבות מוצלחת מאוד, דרך כוח כלכלי וכוח תרבותי שהולך ועולה . גם במקרה זה וגם במקרה שתהיה מלחמה, שלמות הארץ היא ענין עקרוני . האם טוב יותר לנו אם האוייב יושב בגבולות כאלה שהוא יכול לקבל נשק ובאופן ליגאלי להתכונן למלחמה ? " בתפיסתו של טבנקין קיים קשר בין הגבולות, ההתיישבות ושלמות הארץ . לכ ,1 בימי ההפגזות של הסורים על ישובי הקיבוץ בחולה, תבע "שבהתיי שבותנו אין עוזבים אף נקודה, אף פעם" . עם זה, ס...  אל הספר