המרכז החקלאי, ועדי הגושים ובשיתוף משרד החקלאות, שהיה בראשית התארגנותו . רק חלק קטן מן הקרקעות באזורי ההתיישבות הקיימת באותו זמן היה של הקק"ל או של המדינה . לא היה ברור עדיין כיצד תוכרע שאלת הבעלות על האדמות הנטושות . ב 28 ביולי 1948 הגיש יוסף ויץ, מטעם הלשכה הראשית של הקק"ל, רשימה לאפוטרופוס על הנכסים הנטושים, ובה כלולים 315,754 דז קרקעות אשר הקק"ל התקשרה עם מוכרים ערבים בדרגות שונות של רכישה, ומטעמים פוליטיים של ממשלת המנדט לא יכלו להגיע להעברה בספרי האחוזה 1 . באותו זמן שררה אי ודאות פוליטית לגבי עתיד היחסים עם אותם ערבים בעלי הקרקעות . ויץ הציע שממשלת ישראל, באמצעות האפוטרופוס, תעביר את השטחים הנזכרים ברשימה לרשות הקק"ל, וזו תחכיר אותן לעיבוד זמני, עד שיתברר מעמדם מברוינת בעלות ויעורם הקבוע . כאמור, המרכז החקלאי החל לטפל באירגון ועיבוד האדמות הנטושות עוד בחודשי המלחמה ובמצב של איודאות פוליטית, באמצעות וערי הגושים, ככל שדובר בקרקעות בשכנות המשקים . בשלבים הבאים, כאשר נהייתה אקטואלית שאלת עיבוד הקרקעות בריחוק מקום, בעיקר בדרום ובנגב, נעשה הדבר גם בשיתוף עם התנועות ההתיישבותיות . הק...
אל הספר