בלבד, אלא, כ"תשתית טבעית" שהיא הסדן הממשי להכרה האנושית, בחינת פעילות . מארכם ראה את הפעילות האנושית כחלק אימננטי מהמוביקט . כך גם יש להבין את דבריו בטיזה הראשונה על פוירבאך : "מגרעתו הראשית של כל מאטריאליזם שעד כה ) לרבות זה של פוירבאך ( , היא בכך שבעצם, המציאות, בחושניות, נתפשים רק בצורה של המושא, או של ההסתכלות, אך לא בתור פעילות אנושית חושנית, פראכםיס, לא מבחינה םוביקטיבית, על כן פותח הצד הפעיל באורך מופשט ^ בניגוד למאטריאליזם על ידי האידיאליזם אשר, כמובן, אינו יודע את הפעילות הממשית, החושנית בתור שכזאת . פוירבאך רוצה במושאים חושניים, המובדלים ממש ממושאים מחשבתיים; אך את הפעילות האנושית עצמה אין הוא תופש בחינת פעילות מושאית" . את ה"חיבור" של המארכםיזם לציונות יצר לראשונה ב . בורוכוב אשר גישתו ההיסטורית והבנתו את המארכסיזם הי תה דטרמניסטית קיצונית . בורוכוב ראה בציונות "פרוצס םטיבי של הגירה", ובארץ ישראל מקום שתנאיו הפיזיים והכלכליים הם המתאימים ביותר לקליטת ההגירה הזאת . המחשבה המנוגדת בתנועת הפועלים הציונית היתה מחשבתו של נחמן םירקין אשר היה רתוק מהמארכםיזם, והאמין בכוח של הרעיו...
אל הספר