שלאחר מהפכת 5091 כך נכנסו כל הזרמים והתנועות ברחוב היהודי באותה תקופה, לעיסוק עקר בפוליטיקה, בכתיבת מצעים, בויכוחים ללא סוף ביצירת אסכולות ו"טולקיס" בפילוגים חוזרים ונשנים ובפילפול עקר . העקרות והניוון של ה"פעילות" הזאת מצאו את תיאורם השלם בכתביו של המבטא הגדול של העליה השניה י . ח . ברנר . אותם בודדים שעלו בשנים אלו עלו,בדרך כלל לא מתוך חזון ותכנית של המעשה בארץ אלא מתוך הרגשת דחיה, התנגדות ואפילו בחילה מהפוליטיקה העקרה ברחוב היהודי במזרח אירופה או בויטשפל . רק על רקע זה אפשר להבין את הצמאון של תנועת הפועלים הארץ ישראלית בראשיתה להגשמה, ולהגשמה עכשיו . על רקע זה מובנת העדפת המעשה על הפוליטיקה . מאותה תחושה נבעה התנגדות ה"בלתי מפלגתיים" למפלגות . נראה שטבנקין היה הקיצוני והמוחלט ביותר בהרגשה זו . אצלו היא התמידה במשך כל חייו ואצלו היא הפכה לאידיאולוגיה מגובשת אשר השתלבה בכל השקפת עולמו בצורה האורגאנית ביותר . טבנקין הגדיר זאת כך : "בשם "תאוריה טל דורות" אין לשחרר לא את ) 94 ( הציונות ולא את הסוציאליזם מחובת ההגשמה, "מעשה חלוצי יש בו יותר אפקט מהפכני מאשר נאומים פוליטיים . ביוזוד ) 95 ...
אל הספר