152 | חמישים שנה ויום 283 ניתן להניח כי שאותו אירוע היה צריך להתרחש כגבוה יותר . כאשר ייחקרו לעומקם אירועי 7 באוקטובר, יתברר כי חלק מהכשלים נבעו מהטיה זו ( נוסף על הטיות קוגניטיביות אחרות ) . הדבר מעיד על כך שמרכיב חשוב בכל חקירה, יהיה הגורם החוקר אשר יהיה, הוא המרכיב הפסיכולוגי . הבעייתיות בהטיית הראייה לאחור, או החוכמה בדיעבד, לא נעלמה מעיניהם של חברי ועדות החקירה והבדיקה . בדו"ח ועדת כהן, שעסקה בפרשת הטבח במחנות הפליטים בלבנון, הודגש כי אין לדון בדברים כבחוכמה לאחר מעשה, ועם זאת יש לבחון אם מקבל ההחלטות באותן נסיבות היה צריך לחזות מראש, על פי המידע שהיה ברשותו, שהכנסת הפלנגות למחנות טומנת 284 בחובה סכנה של טבח . האם זהו ההסבר לכך שכשלים בתהליכי קבלת החלטות, גם בתחומים הקריטיים של ביטחון, חוזרים על עצמם ? האם הם נתפסו כחוכמה בדיעבד ? בהקשר זה נאמר בדו"ח ועדת שמגר הראשונה : עתה נתאר לעצמנו ועדת חקירה המתבקשת לאמוד את ההסתברות לכך שביום 25 בפברואר 1994 יארע טבח במערת המכפלה, ולעשות זאת מנקודת הראות של מצב הדברים לפני אותו תאריך . ניתן לטעון כי מממצאי המחקר הפסיכולוגי עולה שוועדה זו לא ...
אל הספר