ב י ק ו ר ו ת ס פ ר י ם תשפ"ה - 2025 המזרח החדש ס"ד 279 הפרק הראשון מצביע על כך שחלוצי הקריקטוריסטים במצרים היו בני קהילות לאומיות זרות ומיעוטים, קהילות שהייתה להן תרומה להתפתחות תרבות הדפוס במצרים בכלל, בהשפעת מודלים אירופיים . את חברי הקהילות הללו, המובחנות מהרוב המצרי מוסלמי, היא מכנה "גם וגם" ( עמ' 48 ) , או בעלי תחושה של "שייכות ואי-שייכות" ( עמ' 70 ) . מצד אחד, הסירו אלה את לאומיותם המקורית והצטרפו לתרבות המעין בורגנית שנבנתה במצרים . מצד אחר, הם שמרו על נבדלותם ולא השתלבו לגמרי בקולקטיב הלאומי המצרי עד אמצע המאה ה- ,20 ואז גילו שהם לא שייכים . בפרק השני צדפי מוסיפה כי בראשית דרכה, לא הייתה הקריקטורה המצרית חלק מתרבות ההמונים ; היא פנתה לקהל האינטלקטואלים והיצרנים-אומנים במרחב הייצור המצומצם שלה, יותר מלקהל הרחב . ראיה לכך היא שקריקטורות ציטטו יצירות מעולם התיאטרון, הספרות, הקולנוע, האומנות והאופנה האירופיים, משמע קריאתן חייבה היכרות עם קודים ודימויים חזותיים מיצירות רחוקות . במילים אחרות, צדפי רואה בקריקטורות ביטוי ל"אקס-טריטוריאליות של הקוסמופוליטיות במצרים" ( עמ' 124 ) בתקופה ...
אל הספר