תשפ"ה - 2025 המזרח החדש ס"ד 83 שקידמו בנושא מגזר האנרגייה הציגו את מאבק הכורים כמאבק לגיטימי למען אינטרסים לאומיים ושימור הסדר הקיים, ואת הממשלה הציגו כמי שמבקשת לערערו . בכך סייעו העיתונים ליצירת דעת קהל אוהדת כלפי מאבק הכורים, ותרמו לוויתור הממשלה על עמדתה הנוקשה ולנכונותה להתפשר על חלק מדרישות השביתה . סיכום לצעדים שנקטה המדינה נגד איגודי הכורים מאז 1980 הייתה השפעה מכרעת על שביתת הכורים הגדולה . פעולות הדיכוי של שנות השמונים — הפיצול הכפוי בין כורי הפחם השחור לכורי הליגניט, הגבלת זכות השביתה של כורי הליגינט וחיסול איגודי הכורים הרדיקליים — מנעו שביתה יעילה ומתואמת במכרות הליגניט, והגבילו את היקפה של השביתה לאגן הפחם בזונגולדק . היקף מוגבל זה אפשר למדינה לנקוט אסטרטגיה של "הפרד ומשול" כלפי הכורים, ומנע מהם להציב במוקד המאבק דרישות רחבות . "שביתת הכורים הגדולה" נבדלה ממאבקי הכורים של שנות השבעים בתמיכה הברורה שזכתה לה מצד העיתונות הממסדית . בניגוד למאבקם של כורי יני צ'לטק, לדוגמה, לא הוצגה השביתה כאיום על הסדר הקיים, ולכן יכלה לזכות לתמיכה מהתקשורת וחלק מהאליטות . תמיכה זו אפשרה לגיי...
אל הספר