290 ימייה חסן ביקורות ספרים בתוך מסגרת או "ארון של מוזיאון" . ככזו ניטל ממנה את העוקץ כשפה חיה, נושמת ובועטת, והיא משמשת כלי לחקר העבר ולא יותר . גישה זו ביטאה לרוב את עמדת בעלי ההחלטה מקרב פרנסי היישוב כלפי לימודי השפה הערבית, ובין היתר היא ביקשה לעצב את היחס כלפי הילידים הערבים בני הארץ ומורשתם . על בסיס הנחה זו שאב מנדל את כותרת הספר, כשהוא מסתמך על שתי ציטטות מדבריו של ד"ר ארתור בירם . הראשונה מסוף העשור הראשון של תקופת המנדט — "יש להפוך את הערבית ללטינית של המזרח" ( עמ' 38 ) , המבטאת את עמדותיהם של האנשים שעסקו בעיצוב המדיניות כלפי הנושא ; והשנייה מתחילת שנות השלושים, "אם יעלה בידינו לבסס הוראת הלשון הערבית על יסוד דקדוקה הקבוע והברור, יהיה ללשון זו בבית ספרנו אותו הערך שיש ללטינית בבית הספר הבינוני באירופה" ( עמ' 38 ) , המבטאת את ניסיונו של ד"ר בירם להנהיג את גישתו . אף שגישה זו לא הייתה הגישה היחידה בשטח, היא הייתה הדומיננטית והמשפיעה ביותר . גישות אחרות יוצגו, על פי המחבר, בידי אנשים שבאו מרקעים שונים, ובהם משכילים ערבים-פלסטינים שלימדו ערבית בבתי ספר עבריים ושקולם בוויכוח כמעט...
אל הספר