ב י ק ו ר ו ת ס פ ר י ם תשפ"ה - 2024 המזרח החדש ס"ג 269 הגדולה שאירעה בשירה הפוליטית של הבדואים בנגב למן מפנה המאה ה- 20 ועד לשנות השמונים . במהלך תקופה זו התעצבה שירתם הפוליטית של הבדואים בנגב כשירת מחאה שכוונה בעיקר נגד מנהיגיהם שסרחו ומכרו אדמות לציונים בתקופת המנדט והיו גם הראשונים להימלט מבאר שבע כשהגיעה המערכה אל העיר במלחמת 1948 . אלה מהם שנותרו בנגב לאחר מכן היו לעושי דברם של היהודים במקום לדאוג לבני השבטים, הן בתקופת הממשל הצבאי הן בשני העשורים שלאחר ביטולו . לאורך כל הספר, ובפרט בסעיף ייעודי ( מבוא, עמ' 15 ) , מתואר הרומן של בר-צבי עם השירה הבדואית ותפקידו כשחקן מפתח בתיעודה . זאת לאור היחס המורכב שלו עם המשוררים — מצד אחד הוא המושל הכול יכול, קשוח ומטיל מורא, ומן הצד האחר הוא מלקט בהתמסרות ובאהבה גלויה את מורשתם, ובעיקר לאחר פרישתו מהתפקידים הצבאיים בשנות השבעים . הוא נהג לרדת למדבר ולאסוף חומרים בחתונות ובאירועים חגיגיים, ליקט שירים של פליטים בביקוריהם בנגב לאחר עשרות שנים ואף נהג להאזין לשירה בדואית ששודרה בתחנות רדיו ירדניות ולתעדה . כבוד רב חולק המחבר גם לד"ר יצחק ( קלינ...
אל הספר