מות הנביא — על זיכרון בראשית האסלאם

תשפ"ה - 2024 המזרח החדש ס"ג 171 מות נביא האסלאם לא היה אירוע קל להתמודד איתו . הקושי הזה הודגם לעיל בעמדתו של עומר . כפי שהיא מוצגת ניתן לראותה לא רק כמדברת בגנותו של מי שעתיד להיות הח'ליפה השני — עמדתו הרי נכשלה — אלא כמשקפת זרם רחב יותר של ראשוני המאמינים . אך בסופו של דבר התקבל מותו של הנביא בהשלמה . במישור התאולוגי לא נזקק האסלאם כקהילה דתית-פוליטית ל"שימורו" של מוחמד החי או כמי ששב לחיים . היטיב לתאר זאת אבו בכר בדברים שאמר, או שיוחסו לו : "מי שעבד את מוחמד, מוחמד מת, אך מי שעובד את אללה, הוא קיים ונצחי" . כמי שכתב כמה מאות שנים לאחר האירוע, ציין טברי ש"בקרב בעלי הידע" לא הייתה מחלוקת על מות הנביא . המוות של מוחמד, שלא כמוות של משה בהר, היה מוות בפרהסיה . אנשים ראו את מוחמד המת . יתר על כן, המסורת אינה חוסכת את פרטי הפרטים של המחלה הקצרה והמוות, אפילו את סימני ראשית תהליך ריקבון הגופה שנראה אותנטי 59 עם זאת היה הנביא זכאי לכמה "הנחות" בתנאי המדבר, שהרי מדובר בתחילת הקיץ . וניסים בהליך הקבורה . על מקורביו נאסר לחשוף את גופו הערום בעת הטהרה, ואם היה צורך בכך ולא הושגה תמימות דעים בי...  אל הספר