296 בטינה גרף ביקורות ספרים לפיכך, העת המודרנית-החילונית עוררה את הדחף להחיות את האסלאם, ואילו לפני הקולוניאליזם האירופי בארצות האסלאם הדעווה הייתה שגרתית יותר . בהתייחס להנחה השנייה כותבים העורכים : "הדעווה המודרנית התעצבה במקביל בשני אזורי ליבה של עולם האסלאם" ( עמ' 3 ) . אזורים אלו הם מה שהם מכנים "המזרח התיכון הערבי", במיוחד מצרים, ותת-היבשת של דרום-מזרח אסיה . הם טוענים כי שורשי תרבות הדעווה המודרנית מצויים מצד אחד ב"אוריינטציה סַלַפִית מודרניסטית", כמו למשל בתנועת האחים המוסלמים המצרית שנוסדה ב- ,1928 ומן הצד האחר "ברשת התנועה הדֵיאוֹבַּנְדִית" וארגון תַבְּלִיעִ'י גַ'מַאעַת שנוסד ב- 1927 ( עמ' 3 ) . התנועות או הארגונים הללו נוצרו תוך עימות עם האימפריה הבריטית ועם מיסיונרים נוצרים בכל אחד מהאזורים . ההנחה השלישית היא המורכבת ביותר . העורכים מקשרים את רעיון הדעווה לרעיון הגִ'הַאד : "אלה שתי אסטרטגיות מתחרות להפצת האסלאם, אשר משלימות זו את זו" ( עמ' 2 ) , אך בה בעת הם גם מבחינים בין השניים וסבורים כי פעולות המטיפים המוסלמים מייצגות מאמצים עמוקים וארוכי טווח, ואילו פעולות הגִ'האדיסטי...
אל הספר