הרמב"ם בעולמו: דיוקנו של הוגה ים־תיכוני

270 ליבנת הולצמן ביקורות ספרים הרמב"ם בעולמו מאתגר את קוראיו, ובמיוחד את אלו המכירים את הרמב"ם כהוגה תורני וכמנהיג יהודי ואינם מודעים לעוצמת הקשר שלו עם המורשת הספרותית הערבית-אסלאמית . הנחת היסוד של סטרומזה, המהווה ציר מרכזי של הספר, היא שהרמב"ם למד לעומק את החיבורים המרכזיים בתרבות האסלאם . ואומנם, הדמיון בין חיבורים אלה לחיבוריו של הרמב"ם מאפשר לזהות על נקלה את המקורות שבהם השתמש, אף שהוא עצמו כמעט שלא ציטט את מקורותיו . בעניין זה סטרומזה הולכת בעקבות שלמה פינס ( מ' 1990 ) , שטען שבתהליך זיהוי מקורותיו הפילוסופיים של מורה נבוכים יש להתייחס לא רק להוגים המועטים המוזכרים בשמם בספר, אלא גם למי שאינם נזכרים בו כלל . ראש וראשון לאלה הוא התאולוג האַשְעַרִי אַבּוּ חַאמִד אל- עַ'זַאלִי ( מ' 1111 ) , שאומנם לא נזכר בשמו בכתבי הרמב"ם, אך השפעתו על החיבור ניכרת . תהליך זיהוי מקורותיו של הרמב"ם דורש קריאה הקשרית ( contextual reding ) בחיבורים הערביים והעבריים . קריאה כזאת מודגמת לכל אורך הספר, ובאמצעותה מוכיחה סטרומזה שהתרבות הערבית-אסלאמית השפיעה רוב טובה על יצירתו של הרמב"ם והזינה אותה, ולא רק...  אל הספר