אני, הדיסטופיה והמציאות

262 ג'אן דוֹסֽת מדור תרבות סוריה לתורכיה . מיליציה כורדית חמושה הרגה שישה מפגינים, מנעה את קיומם של טקסי הלוויה שלהם ואילצה את בני משפחותיהם לקבור אותם בסתר, באישון לילה, בעודה מטילה עוצר מלא על העיירה . הדבר עורר תדהמה וזעם בקרב תושבי העיירה משום שהגורמים שהיו אחראים לביצוע מעשי הטבח היו בני הלאום הכורדי . לאחר הטבח התהפכו החיים בעיירה הקטנה מן הקצה אל הקצה . למשך כמה ימים היא הפכה לעיירת רפאים ששררו בה פחד וזעם כבוש . מכיוון שעאמודא היא עיירת הולדתם של אבי ואימי, ואליה אני מחובר בכל נימי נפשי, רסיסי הטבח הזה פילחו את מעמקי נפשי . במצב שהעיירה הייתה נתונה בו אחרי הטבח גיליתי תמורה דיסטופית שראוי לתת לה ביטוי ספרותי . כתיבתו של הרומן "דם על המינרט" הייתה אפוא בלתי נמנעת, ובחרתי להשתמש בו בסוריאליזם ובריאליזם פנטסטי במטרה להתחקות על התמורות הדיסטופיות המפתיעות . מינרט המסגד המתואר ברומן מגיר דם ומדמם, חול מכסה את רחובות העיירה ודם זורם כמו נהר וסוחף בגעשו כל מה שנקרה בדרכו . אם נעיין מחדש בתאוריה האריסטוטלית על היצירתיות, שלפיה היצירה על כל תחומיה היא חיקוי של המציאות, הרי שהדיסטופיה המ...  אל הספר