התנגדות והגוף הנשי ביצירתן של אומניות פלסטיניות בישראל

324 איריס פרוכטרירונן מדור תרבות אחד ממאפייניו הבולטים של המיצג הוא טשטוש הגבולות בין האומנות לחיים . בהיותו פרקסיס ביקורתי, המיצג משחזר התנהגות אנושית, אך יוצר חוויה אסתטית אונטולוגית שנעה בין הממשי למדומה . באמצעות שימוש בגוף כ"אתר של התנגדות" מתמודדות היוצרות הפלסטיניות עם סוגיות אישיות, חברתיות ולאומיות, ומעוררות באופן ביקורתי ומורכב שיח הנוגע בסוגיות של זהות, שייכות, זיכרון וחופש תנועה במרחבים פיזיים ותודעתיים . 5 וככזה היה מאז ומעולם מושא הגוף הוא המדיום שדרכו אנו חווים את המציאות, למשמוע במובנה הכפול של המילה — גם להסדרה וגם לטעינת משמעויות — ומושא למחקר . מאז שנות השבעים של המאה ה- 20 הפכה גישתה של מארי דאגלס ( Douglas ) לגישה הרווחת ביותר במחקר הסוציולוגי העוסק בגוף . דאגלס גורסת שמכיוון שהמבע "הטבעי" של הגוף מקודד ונקבע תרבותית, החוויה הגופנית גם היא 6 לפיכך, לטענתה, הגוף החברתי קובע אינה מנותקת מהקשרים חברתיים ותרבותיים . את הדרך שבה נתפס הגוף הפיזי . בעקבות דאגלס אימצו רוב חוקרי החברה העוסקים בגוף עמדה אנטי-יסודנית כלפי הגוף . ננסי שפר-יוז ( Scheper - Hughes ) ומרגרט לוק ( ...  אל הספר