100 אבנר וישניצר לא רוצים לישון 58 השירה שדוקלמה במסיבות ובארמונות העילית העות'מאנית לאורך מאות שנים . האלה הציגה את המשתה עצמו, את השכרות, את המוזיקה, את האווירה המשוחררת ואף הארוטית, באותם מונחים מיסטיים של שחרור מכבלי העולם הזה . כפי שהראיתי במקום אחר, הלילה סיפק את התפאורה המושלמת למשתאות האלה, בהציעו מערכת שלמה של דימויים שסייעו להעניק לחגיגה משמעות מיסטית, אסלאמית . השירה בתורה חידדה את המודעות החושית לחוויה ולאסתטיקה הייחודית של הלילה, ובכלל זה לנרות ולמנורות על רקע העלטה הסובבת, לצללים המוטלים, לקולות 59 הלילה, ההילולה והשירה יצרו יחד הנגינה כנגד דממת הלילה, לטל המתעבה ועוד . מרחב תרבותי של עמימות ואמביוולנטיות שבו היטשטשו גבולות ( בין אסור למותר, בין רוחני לגופני, בין דימוי לממשות ) . במרחב הזה חסתה השתייה ואף זכתה לעידוד . דורות קודמים של חוקרים התייחסו לשירה החצרונית ולעולם התרבותי האליטיסטי ששיקפה ותחזקה כאל יקום נפרד מעולמם של פשוטי העם . אולם מחקרים מן השנים האחרונות מראים כי העילית האימפריאלית והאוכלוסייה העירונית חלקו דפוסים ומרחבים של אינטראקציה חברתית, רעיונות, דימויי...
אל הספר