יצירה תרבותית במציאות לימינאלית

תשפ"א - 2021 המזרח החדש ס' 227 ( ambiguity ) ובחוסר ודאות ( limbo ) . בשלב הלימינאלי הסובייקט או הקולקטיב מ ד ו ר ת ר ב ו ת נמצאים בעמדת מעבר בין שתי סיטואציות . לפי טרנר זו עמדה שבה לסובייקט "יש מעט מהסגולות של המעמד החברתי או העמדות התרבותיות הקודמות, ומעט 4 מהסגולות של המעמד שאמור לבוא לאחר מכן" . על הסף ( limen ) , במעבר בין מה שהיה ובין מה שיהיה, ובין מיקום אחד למיקום אחר, נחווית הלימינאליות בתשוקה למרכז שאבד . ביצירה הספרותית של הפלסטינים בישראל השתקפה חוויה זאת בערגה לעבר ולמרכז שאבד ב- 1948 — היא נקודת השבר של הזמן הפלסטיני, המתחלק אנכית ל"לפניה" ו"לאחריה" . בהקשר הזה, זמן הלפני בשירה, בפרוזה וביצירה האומנותית מסמן את השלמות ואת החמימות והמלאות של הקיום הפלסטיני : גן עדן אבוד . לעומתו, הזמן שאחרי הפך לתמונת תשליל : זהו זמן של זרות, של ריקנות וחוסר, של אובדן וקריעה ושל חוסר ביטחון בסיסי . בין הלפני והאחרי התמקם לו המשורר ודברר את קיומו . ממיקומם הצף — ללא עוגן העבר וטרם הטלת עוגן חלופי — דובבו המשוררים את השבר, את הקטיעה, את השתיקות וההיעדרות, ויצרו את הנרטיב הפלסטיני סביב הציר ...  אל הספר