שוליים ללא מרכז: תרבות פלסטינית בעידן הגלובלי

תשפ"א - 2021 המזרח החדש ס' 221 מכיר שמסרב לקבל מימון ממסדי באשר הוא : תיאטרון אל-סירה בהנהלת ראדי מ ד ו ר ת ר ב ו ת שחאדה ) . נוסיף כאן כי היצירה התרבותית של הפלסטינים במדינה נשלטה לאורך עשרות שנים בידי מרכזים שהתוו את הטון והעשייה התרבותית : המוסדות של אש"ף שפעלו בחו"ל והמוסדות התרבותיים של מק"י / חד"ש שהעניקו תו איכות ותוכן בכל מישורי העשייה התרבותית עד לסוף שנות התשעים של המאה הקודמת . בהקשר הזה, התרבות הפלסטינית בישראל נקרעת בין שני קטבים עיקריים שנאבקים על תקציבים ולגיטימיות . מאבק זה, שהחריף מאוד בשנים האחרונות בעקבות הקריאות להחרים מקורות מימון ישראליים בהשפעת תנועת הבי-די-אס, הוא גורם מכריע באי-היווצרותו של מרכז תרבותי הגמוני . יש רבים — ואני בתוכם — שמברכים על כך . יש לזכור כי מרכז, כמעט מעצם טבעו, מאופיין על פי רוב בחיבור האינהרנטי עם המדינה כגורם העיקרי התומך בו . בהקשר של מדינת ישראל ושל התרבות הפלסטינית החיבור יכול להיות כמובן הרסני . ההימנעות מחיבור ומפטרונז' שכזה מבטאת הליכה אל השוליים מרצון . גורם שני שמקשה על היווצרותו של מרכז תרבותי יציב במרחב התרבותי הפלסטיני בישראל ...  אל הספר