תשפ"א - 2021 המזרח החדש ס' 207 התרבות הערבית הפלסטינית בארץ היא תרבות של מיעוט לאומי, המבטאת מ ד ו ר ת ר ב ו ת את ההוויות החברתיות, הפוליטיות והאידיאולוגיות ( הריבוי כאן הוא חשוב ! ) של האזרחים הפלסטינים במדינה . תרבות זו אינה מתקיימת בבועה . אדרבה, היא מושפעת ממעגלי תרבות חיצוניים לה ובעת ובעונה אחת גם משפיעה עליהם . קשר דיאלקטי זה מביא אותנו גם אל מאפייני "המהפכנות" או "ההתנגדות" המיוחסים ליצירה התרבותית הזו . הסוגיה הלאומית הפלסטינית ניצבת במרכז העשייה התרבותית, ופעמים רבות היא מדירה או דוחקת את האני האישי של היוצר ומעצימה את הרעיון הקולקטיבי . אם כך, שורש "מהפכנותו" של היוצר אינו נעוץ בפעולה האומנותית הסגנונית של היצירה התרבותית, אלא בתוכנה המגויס לטובת העניין הקולקטיבי . עם זאת, תזוזות במערכת התרבותית הפלסטינית בישראל הביאו לשינויים במבנה התודעה של היוצרים ובאופיים של נמעני התרבות . אם בעבר היו מנצלים את ערבי השירה בכפרים ( כדברי המשורר חַנַא אַבּוּ חנא ) כדי להכריז בסוף האירוע על הפגנה מתוכננת נגד הממסד, כיום "מהפכת התודעה" הפכה אישית יותר . תהליך זה הוא לא רק רובד נוסף הנכנע לנו...
אל הספר