22 לזכרם ב- 1972 השתלב במחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב והפך לאחד מעמודי התווך שלה, עד פרישתו לגמלאות ב- 2004 . מיכאל רכש בקיאות רבה בשלל תחומי ידע ומחקר, בדגש על מצרים וסוריה תחת הממלוכים והעות'מאנים . הוא עסק בצופיות ובהגות אסלאמית ; בעֻלַמַאא', בקַאצִ'ים ובאַשְרַאף ( צאצאי הנביא ) ; בהיסטוריוגרפיה ערבית ועות'מאנית ; בקהילה היהודית במצרים העות'מאנית ; ובחינוך במזרח התיכון . הנושא האחרון, חינוך, היה תמיד קרוב לליבו, ובמשך כמה שנים קודם שהמשיך בלימודיו המתקדמים אף שימש כמפקח מטעם משרד החינוך והתרבות במגזר הערבי בישראל . בעבודתו זו הוא נחשף למכמני השפה הערבית ושימושיה המעשיים וזכה להיכרות מעמיקה עם החברה הערבית . חינוך במזרח התיכון היה גם נושא הכרך שנערך לרגל פרישתו . 2 רוחב יריעה אינטלקטואלי ושליטה מופלאה בערבית ובתורכית-עות'מאנית אפשרו למיכאל לשוטט בין מרחבים גאוגרפיים ובין קבוצות חברתיות ( בני אליטה והמונים ) — אנשי דת, מנהל וצבא, דַרְוִישים ופושטי יד . הוא גם היטיב לאתר קווי דמיון ומגעים בין-דתיים וקהילתיים שבין אסלאם ליהדות, ובכך הצביע על היות היהודים חל...
אל הספר