להתראות עכו

198 מחמוד יזבק מדור תרבות בפירוט ובחיוּת כה רבים, עד שהקורא חש כאילו הוא צופה בהם בזמן אמת, או לכל הפחות על מסך הקולנוע . מלאכת התיאור ויכולתו של הסופר להפוך את המילים הכתובות למציאות חיה מרשימות מאוד . יכולת זו נשמרת לכל אורכו של הרומן, והקורא מוצא עצמו שבוי בנרטיב הקולח שנפרש בפניו . אלא שבהיבט ההיסטורי יש לספר חסרונות לא מעטים . לדוגמה, חליחל בחר במקומות רבים בסיפור לאמץ את נקודת מבטם של מקורות שכותביהם היו בעלי אג'נדה פוליטית מובהקת נגד אל-ג'זאר . וכך, בהסתמך על אל-שהאבי, קבע חליחל שעל הלא מוסלמים, "בני החסות, היהודים והנוצרים בעיר, נאסר ללבוש בגדים בצבעים בהירים או לנעול נעליים אדומות" ( עמ' 52 ) . לקביעה זו אין אחיזה במציאות בעכו של המאה השמונה-עשרה, לא בתקופתו של אל-ג'זאר ולא בתקופתו של קודמו השיח' דאהר אל-עומר שהקים את עכו לתחייה . בהמשך קובע הסופר שבשעת מסע הכיבוש של נפוליאון "נהפכו בניה ובנותיה הנוצרים של עכו מבני בית ומשפחה, משכנים ואוהבים, לחבר בוגדים שיש להיפטר ממנו כדי לא להסתכן בהזדהות שהם עלולים לגלות עם בני דתם הצרפתים" ( עמ' 62 ) . גם לאמירה זו אין כל אחיזה במציאות, ו...  אל הספר