לזכרו של פרופ' יהושע פורת

36 לזכרם פורת הבין היטב את הרגישות המיוחדת הנודעת לעובדה שחוקר ישראלי שכמותו מתמסר לחקר תולדות החברה השכנה היריבה . בהקשר הספציפי של שלהי שנות השישים וראשית שנות השבעים של המאה הקודמת, ובעיקר בעידן שלאחר מלחמת ,1967 כל טיפול של חוקר ישראלי בהיסטוריה הפלסטינית היה נגוע ברגישות שהייתה עלולה לקעקע את אמינותו ונבעה מהאקטואליות המיידית המאיימת של הנושא . לאור זאת, לפני פורת נמנעה האקדמיה הישראלית, וגם זו המערבית, מלטפל בנושא הרגיש, כפי שהיטיב לתאר זאת פרופ' גבריאל בר בהקדמה לחיבור הראשון של פורת בנושא : "במשך זמן רב נרתעו ההיסטוריונים-המזרחנים בארץ מלעסוק עיסוק מדעי בתולדות התנועה הלאומית הערבית-הפלסטינאית . נראה היה להם . . . שאין מרחק היסטורי מספיק לטיפול בנושא זה . . . ו [ יתר על כן ] שהם מעורבים מעורבות פוליטית בכל הכרוך בשאלת ארץ-ישראל" . בנסיבות שכאלו, בחירתו של פורת לטפל בתולדות החברה הפלסטינית הייתה מהלך אמיץ, נועז וכמעט חתרני . פורת התגבר על המורכבות הנפיצה הזו ועל בעיות אחרות במחקר, למשל בנוגע לחומרי המקורות הראויים לשימוש בעבודה כזו, על ידי חתירה למקם את עצמו בעמדה של היסטוריון ה...  אל הספר