120 איתמר רדאי בין היסטוריה להיסטוריוגרפיה למקורות בערבית ) . אף המעטים מביניהם שהתמקדו בחקר הפלסטינים ( תחום זנוח למדי בשדה המחקר הישראלי של המזרח התיכון עד לאחרונה ) , כמו יהושע פורת או משה שמש, כתבו לרוב על התקופות שקדמו לשנת 1948 או המאוחרות יותר, 4 עד לאחרונה חרגו מכלל זה ואפשר כי העדיפו להימנע מ"תפוח האדמה הלוהט" . רק מאמריהם החלוציים של יוסף נבו ואברהם סלע, שהיו הראשונים לעסוק בצד 5 הפלסטיני במלחמה . יש לציין כי התמונה לא שונה בהרבה גם בקרב החוקרים הפלסטינים . אף על פי שהנכבה היא האירוע המעצב העיקרי בזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני, בחרו רוב ההיסטוריונים הפלסטינים הפעילים כיום ( בעיקר בארצות המערב ) , לדוגמה בשארה דומאני ( Doumani ) , רשיד ח'אלדי ( Khalidi ) ויזיד צאיע' ( Sayigh ) , להתרכז בכתיבה 6 העדפה זו הייתה לרוב גם נחלתם של על תקופות מוקדמות או מאוחרות יותר . חוקרים ממוצא מערבי שעסקו בחקר הפלסטינים, כמו רוזמרי צאיע', טד סווידנבורג ( Swedenburg ) או זכארי לוקמן ( Lockman ) . 7 יצאו מכלל זה רק עיסא ח'לף ( Khalaf ) , שבחר להקדיש פרק אחד בספרו למלחמת 1948 ( פרק שפורסם גם כמאמר ) , ו...
אל הספר