220 הראל חורב-חליווה ביקורות ספרים התודעה וההתייחסות היהודית לירושלים היא לעיר העתיקה וסביבותיה ולאו דווקא לשועפאט ולשכונות פלסטיניות שצורפו לעיר משיקולים אסטרטגיים, שאותם המחבר דווקא פורש היטב כשהוא עומד על חוסר ההיגיון בסיפוחן . הדבר נכון גם מן הצד הפלסטיני : האם דומה מציאות חייהם של אלפי הפלסטינים המשולבים בכלכלה ובשירותים של ישראל בכלל ושל העיר המערבית בפרט למציאות שקדמה ל- 1967 ? התשובה לשאלה זו שלילית גם היא . טענה נחרצת כל כך ביחס למצב הפיזי והתודעתי הייתה צריכה להיות ממוקמת בהקשרים הנכונים וגם בפרופורציות מתונות, שהרי המחבר עצמו מצביע לאורך הספר על מידה מסוימת של אינטגרציה, גם אם זו עדיין רחוקה מבשלות . המחבר מרבה לאמץ נרטיבים פלסטיניים לגבי שלל אירועים ותהליכים — מדיר יאסין ועד המשא ומתן לשלום שניהל אהוד אולמרט — כמעט ללא ביקורת, ובתוך כך נכשל לעיתים בהצגת ההקשר ההיסטורי ובדיוק העובדות . לדוגמה, הוא קובע את ראשית ההתנגדות של האוכלוסייה הפלסטינית הירושלמית לאיחוד העיר בשביתה שפרצה בספטמבר 1967 בתגובה לרצון ישראל לשנות את תוכני הלימוד הירדניים ( עמ' 95 - 97 ) . בהיעדר הקשר, נוצר...
אל הספר