ב י ק ו ר ו ת ס פ ר י ם תשע"ח - 2018 המזרח החדש נ"ז 203 עדרי כבשים שערכם היה גדול מערכם של היבולים החקלאיים שהניבה אדמת הטרשים של פסוטה, והם יכלו בכל עת להישען על כוחו והשפעתו של ראש שבט אל-מואסי . כאשר הבדואים גנבו מפירות ומתבואות הכפר, הם לא עשו זאת משום שהיו רעבים או נצרכים, אלא משום שבכך הפגינו את עליונותם . הם לא התחשבו בזכויותיהם החוקיות וברגשותיהם של תושבי הכפר אלא כשהדבר היה להם נוח . אך באותה מידה יכלו הבדואים להיות נדיבים : הם נהגו לארח ביד רחבה ידידים מבני הכפר, אספו לאוהליהם כפריים נרדפים, הזינו אותם במשך שבועות ארוכים והגנו עליהם . עם כיבוש הגליל בידי צה"ל נמלטו הבדואים ( הניידים ) ללא פגע ללבנון, ואילו תושבי פסוטה ציפו בחרדה לגורלם וניצלו רק בדרך מקרה מהגליה מעל אדמתם . ברבות השנים הסתבר כי דווקא הכפריים הם אלו שיצאו נשכרים, שכן איש מהבדואים שברח ללבנון לא קיבל היתר לשוב לארץ . מי היא נורה שעל שמה קרוי הספר ? לדברי קובי פלד היא בדואית משבט אל-מואסי שאחד הפלגים שלו חנה דרך קבע בפאתי פסוטה . הוא קרא עליה לראשונה בקובץ סיפורי עם ערביים בשם גרגר הרימון : האישה בסיפורי העם הער...
אל הספר