ב י ק ו ר ו ת ס פ ר י ם תשע"ח - 2018 המזרח החדש נ"ז 197 קול ישראל בערבית, פקידי משרדי הדתות והחינוך, נציגי מפלגות ציוניות שפעלו במגזר הערבי-ישראלי, ואלו שעמדו מאחורי העיתון אל-אנבא . מחקרם ההיסטורי הענף של יעקבסון ונאור נשען על מגוון רחב של מקורות ראשוניים . סגנונם בהיר וקולח והם דנים בקשת של נושאים . הם לא כותבים אך ורק היסטוריה פוליטית או דנים רק בזהות, אלא עוסקים גם בהיסטוריה של חיי היומיום . גישתם זהירה ועל כן הם מכנים את מושאי מחקרם 'מזרחיים' או 'ספרדים' שהן קטגוריות "רכות", ולא 'יהודים-ערבים' או 'בני המקום' ( להבדיל מהציונים המהגרים ) , כפי שכינו אותם שכניהם הפלסטינים הערבים ( עמ' 8 ) . בפרק הראשון הם כותבים שיהודי המזרח הציעו להנהגה הציונית דרך חלופית להתמודדות עם הלאומיות הפלסטינית, לעומתית פחות מזו שההנהגה הציונית העדיפה . מהדיון שלהם עולה כי החלופה הייתה ריאלית, אך הם אינם מפרטים די הצורך מדוע ההנהגה הציונית דחתה אותה . בהקשר זה, יעקבסון ונאור מביאים את קריאתו החשובה של ג'מאל אל-חוסייני אל היהודים המזרחיים בני הארץ כפי שפורסמה בעיתון הארץ ב- 26 בפברואר ,1922 אולם הם אינם מרחי...
אל הספר