תשע"ח - 2018 המזרח החדש נ"ז 185 העיר תל אביב משמשת בסרט כתזכורת למבנה הכוח בחברה הישראלית מ ד ו ר ת ר ב ו ת וההגמוניה היהודית . העיר מיוצגת בהבזקים של יהודיות מנוכרת לערביות : שמות שכונות ומסעדות, סצנה בחנות יד שנייה או התפטרותה של סלמא ממקום עבודתה לאחר שמנהל המסעדה אוסר על עובדי המטבח לדבר בו בערבית . הסרט אינו חגיגה של החופש במרחב התל אביבי . המרחב העירוני התל אביבי מצולם בעיקר בלילה או מוצנע ברובו של הסרט לטובת מועדונים ופאבים אפופי עשן ואלכוהול, הדירה המשותפת ורכבה של לילא . הנוף שמור לגליל, ליפו ולים . עם זאת, הסרט אינו כתב אשמה אלא מיצג של האמביוולנטיות של מי שמאתגרות את ההכרח לבחור בין שוליות פוליטית כנשים בתוך החברה הערבית לבין ההכרח להשיל את הזהות הפלסטינית לטובת התערות בעיר העברית הראשונה . הסרט בוחר גם וגם : גם לחיות באופן אוטונומי ומנוער מתכתיבי הקהילה הפלסטינית וגם לשמר זהות לאומית ותרבותית פלסטינית אוטונומית בתוך ההגמוניה היהודית . בסצנת הסיום נוטשות שלוש הגיבורות את הרוקדים במסיבתן ויושבות יחד בשתיקה על מעקה הגג, גבן אל הלילה העירוני . אפשר לפרש זאת כביטוי לקושי שגובים ...
אל הספר