קטעי התבוננות 215 הסיפורים הקצרים של אורי ניסן גנסין, יוסף חיים ברנר, שמואל יוסף עגנון, ס . יזהר, א . ב . יהושע, עמוס עוז, עמליה כהנא-כרמון, יהושע קנז, דן צלקה, ראובן מירן, אורלי קסטל- בלום, יואל הופמן, גדי טאוב ועוד רבים אחרים — הסיפורים האלה סימנו את הצורה הזאת בפרוזה, לא רק בתור "הכנה" לרומן, כפי שלעתים נוטים לראות אותה בפשטנות ( יש כיתה א של הסיפור הקצר ואז עולים לכיתה ב של הרומן ) , אלא כתכלית לעצמה : טור דה פורס של היד הכותבת, שבעמודים ספורים מצליחה להפגיש שליטה מוחלטת ( בממד של המרחב הסיפורי ) עם הרפיית שרירים מוחלטת ( בממד הזמן ) . בהרבה מובנים מצריכה כתיבת סיפור קצר קלאסי וירטואוזיות, חוש מידה וקצב גדולים לאין ערוך משדורשת כתיבת רומן : הסיפור הקצר הוא צורה חשופה ופגיעה יותר מהרומן, והשקר, המגושמות או השטחים המתים צפים בו מיד, כמו שמן על מים . אין זמן ובעיקר אין מרחב לטשטוש, להסוואה ולהסחות דעת, צריך "להביא את המכה" בבת אחת : בשבעים מטרים רבועים נדרש הארכיטקט להקצות מקום למטבח, לפינת אוכל, לסלון, לשירותים, לשני חדרי שינה, למכונת כביסה ולמטאטא, וכל זה מבלי שתיווצר תחושה של דחיסו...
אל הספר