רונית מטלון 208 הבשר שדורשת ארנו בממואר שלה כבדה לאין ערוך ממשקל האינטלקט שלנו או נחישותנו הפרשנית : היא קשורה לחוויה שלנו . כבני אדם . כנשים . כנשים שהן בני אדם . הטקסט של ארנו, להרגשתי, תבע ממני חוויית חיים . חוויה שהצלילות והערפל כרוכים בה . חוויית חיים שמבעד לערפל שבה מביטים על הצלילות, ולהפך . ושותקים לעתים . משום שהזיכרון או חוויית החיים שהסיפור של ארנו מבקש איננו מצרך מדף . לא נוטלים אותו כמו חפיסה של קורנפלקס . מחפשים אחריו או אפילו ממציאים אותו, ולא במובן של המצאת בדיה אלא של המצאת אמת . והלוא האמת, יותר מהבדיה, דורשת כוחות נפש בלתי רגילים כדי למוצאה, ועל ידי כך — גם להמציא אותה . מן הראוי אולי לעצור לרגע שטף זה של משפטים מהדהדים שנקודה בסופם כדי להודות שלא מיד ולא בקריאה ראשונה של הממואר הזה נגעתי בכלל בגרעין המהות שבו . באיכותו ? בוודאי ! אבל לא במהות, שעל פי רוב היא תביעה קשה וחמקמקה יותר מן האיכות . וכך יצא שקראתי את "האירוע" של ארנו שלוש פעמים : בפעם הראשונה התמלאתי הערכה והתפעלות כלפי כוח הכתיבה . בפעם השנייה הזדרזתי ללמד אותו ו"להסביר" בקלות דעת שאננה דברים לתלמידַי . ב...
אל הספר