קטעי התבוננות 183 השערה" . היוזמה של הקשת המזרחית פוטרת את עצמה בקלות רבה מדי משאלת הנכסים המשותפים של הקולקטיב ( וממילא מבדיקה רצינית ואחראית שלהם ) ומצטמצמת להטחת אגרוף בשולחן — אגרוף של קבוצת מיעוט אחת הדואגת למה שהיא מזהה כנכסיה . זוהי עמדה רופפת ובעייתית המחזירה את הדיון לדשדוש הישן והחבוט בשאלה מהי מזרחיות וכמה כסף הצטבר לזכותה בחשבון החיסכון של הקאנון, במקום נטילת אחריות על השאלה "מהי ישראליות" . לא לחינם אין ביוזמה הפוליטית-תרבותית של הקשת המזרחית אזכור של הספרות הישראלית הפלסטינית בתור חלק מן הקאנון הלאומי . זה מסוכן מדי, זה מחייב מדי בדיבור על הגדרת הקולקטיב . הפרטיקולריזם האתני, הצר, כשהוא מוטל לזירה הישראלית הדמוקרטית הרופפת, הוא עוד מאותו דבר, עוד מאותם דברים שיש לנו מלוא החופן : עוד טשטוש, עוד פתיחת פתח לחדירה ברוטאלית של כוחות השוק, ובעקבותיהם — עוד תהליכים של פאשיזציה של התרבות בחסות הטשטוש, בחסות כוחות השוק, בחסות הפרטיקולריזם האתני . 2 מהי ספרות מזרחית, מיהו היוצר המזרחי ? ז'קלין כהנוב מתארת במסתה הנפלאה "ילדות במצרים" סצנת ילדות : שואלים אותה מי היא ומה היא, והיא אינ...
אל הספר