רונית מטלון 180 יעילות במובן המקובל שלה, חלל, כסף לפעמים, בקיצור — כל מה שנרתם מראש לתכלית מוצהרת . ה"בזבוז" איננו אלא השוטטות הזאת באפלה או בחצי אפלה שבתוכה מגלים או לא מגלים לבסוף את האובייקט . הייתי אז בת שמונה עשרה וקצת ונסעתי לאוניברסיטה מגני תקוה, שכונת ילדותי, בשני אוטובוסים . החלום הספרותי היה גולמי מאוד ומעורפל ( פחדתי ממנו ונמנעתי ממנו ) , ובכל מקרה, משועבד תמיד לתשוקה אחרת, גדולה ממנו לאין ערוך באותם ימים אבל גם לגיטימית ממנו : התשוקה להשכלה . שאפתי בכל כוחי להיות "נערה משכלת", לא כל כך כדי לנצח משהו כמו כדי להימלט ממשהו ( אחי הגדול מאוד ואחותי הגדולה, ילדי המעברות של שנות החמישים, יצאו לשוק העבודה קצת אחרי בית הספר היסודי ) . וכך, הגיבורה הספרותית שהרעישה אותי לא היתה אנה קארנינה, אמה בובארי או איזבל ארצ'ר אלא סו של תומס הארדי ב"ג'וד האלמוני" . כמה הדהימה אותי ועדיין מדהימה הנערה המג'וננת הזאת, היוקדת בתאוות ידע, הנחושה לכייר בעצמה את תודעתה העצמית, העורכת מחדש את פרקי הברית החדשה כי המתכונת הנתונה לא נראית לה, ומכריזה : "אני לא פוחדת, לא מהגברים ולא מהספרים שהם כותבים ! " ...
אל הספר