קטעי התבוננות 161 השורשיות הלאומית, ההינטעות במקום, הן הבלתי טבעיות . במובן זה בדיוק מתעמת סדר היום של ההוויה הלבנטינית עם זה של הציונות : צריך לזכור שהרוב המכריע של בני הדור הלבנטיני שבין שתי מלחמות העולם דחה את האופציה הציונית ודילג עליה . אני רוצה לסטות לרגע מדרך המלך, אם אכן יש כזו, ולטעון שנקודת הזמן שבה החליפו המילים "הגירה" ו"מהגרים" את המילים "עלייה" ו"עולים" במציאות הישראלית היא נקודה חשובה ומכרעת : לדעתי, מרגע זה ואילך קרה משהו לאופן שבו החברה הישראלית רואה את עצמה, ובעיקר לזהות הישראלית . יחד עם זה צריך לזכור שהכרזה סימבולית נוסעת לאט, לאט מאוד, עד שהיא מגיעה לשכבות היותר ראשוניות של התודעה הקולקטיבית : עדיין, ועם כל התקינות הפוליטית של המילים "הגירה" ו"מהגרים", ההתבוננות בהן מתרחשת דרך המשקפיים של הציונות והמעשה הציוני . למה הכוונה ? אני רוצה להעמיד כאן הבחנה בין ההסתכלות על מצב ההגירה כטראומה זמנית, "מצב בחיים" שעובר, מחלת ילדות, לבין ההגירה כמצב קיומי קבוע, לא זמני, שבחלקו הוא גורל ובחלקו בחירה . אותי מעניינים יותר המצב או ההסתכלות השנייה . נדמה לי שלא אגזים אם אטען שדווק...
אל הספר