קטעי התבוננות 155 בהם ולא יצאתי, ואלה שהייתי בהם ויצאתי, אני יכולה להעיד שתשובתו של יאיר היא לא רק נכונה ומדויקת אלא בו-זמנית גם לא מדויקת ולא לחלוטין נכונה, כלומר שיש בה צד של התחמקות מבחינת מה שמכנים "יושר אינטלקטואלי" . ההתחמקות הזאת איננה עבֵרה פלילית, ובמובן ידוע היא סם חיים והכרח של ממש לעבודת הכתיבה עצמה . ומצב הכתיבה עצמו כה מוזר, עד שיש בו מצד אחד טשטוש הכרחי בין דמיון לבין מציאות, בין "אני" לבין מה שאיננו "אני", ומצד אחר חדות ובהירות מוחלטת . על כל פנים, מה שהכרחי, ואולי הוא גם סם חיים עבור מצב הכתיבה עצמו, מחייב היערכות מחודשת של מושגים ותודעה כשפוסעים מעט הצִדה ומשקיפים על הכתיבה מבחוץ, מה שאני עושה ברגע זה . ובהסתכלות מהצד יש להודות ביושר שאכן, כל יצירה היא אוטוביוגרפית במהותה, אולם יש הבדלים ניכרים בין טקסט לטקסט ובין כותב לכותב במידת השימוש בחומרי החיים הממשיים, במידת הקִרבה בין ה"אני" בתור דמות בתוך הסיפור לבין ה"אני" בחיים הממשיים . מה זה אומר, ההבדל במידת השימוש שעושים כותבים בחומרי חייהם הממשיים, לא המדומיינים ? בעינַי, כמעט ולא כלום . הגבול בין מה שאני רואה כספרות ל...
אל הספר