דיוקנאות 93 ופעולת הקאנוניזציה המקופלת במעשה הדיוקן הם אלה המחוללים או מאיצים את הכאוס, את הזוועה, את ניתוץ האייקון — האיקונוקלזם . שבעת סיפורי הדיוקן באנתולוגיה שערך משה רון עוסקים בדיוק נמרץ בזה, כל אחד בדרכו : בדיוקן וביצירת הדיוקן בתור גורמים מחוללי פורענות במציאות של גיבורי הסיפורים . זוהי אנתולוגיה מרהיבה : מזמן לא ראה אור בעברית מבחר מוקפד ויפה כל כך של סיפורים . תשומת הלב, המחשבה והאהבה שהושקעו בפרויקט ניכרות בכל רמות העשייה : בקונספציה, בבחירת הטקסטים, בתרגום, בעריכה, באחרית הדבר ובהערות . בזמן הקריאה עלה לא פעם בדעתי המונח המיושן-משהו "עבודת-יד" : "שבעה סיפורי דיוקן" הוא ספר "עבודת-יד", לא רק מצד עשייתו אלא גם מצד תכניו . עבודת-היד שסביבה נארגים הסיפורים באנתולוגיה היא בראש ובראשונה מעשה הציור, הפעולה של ציור הדיוקן . פעולה זו היא כל דבר חוץ מאקט נייטרלי, קורקטי או סתמי : פעולת ציור הדיוקן בסיפורים היא תמיד פעולה בוטה של התערבות שיש לה פנים אלימות . האמן, הדמיורג הגדול, תוחב יד לתוך רקמת החיים של הדמויות ומבצע שם פעולה כירורגית . הפעולה הכירורגית יוצאת מן הכוח אל הפועל באמצעו...
אל הספר