רונית מטלון 86 להעלות בדעתי עוד סופר או סופרת שהעמידו כך נשיות במלוא חיותה, לא כהוויה המנוגדת לאינטלקט ולמוסר אלא בדיוק להפך : עצם הנשיות והקסם האדיר של הנשיות הם-הם החיים הפנימיים הערניים של מחשבה, התבוננות ודמיון . בכך נבדלת מאוד דמותה של איזבל ארצ'ר משתי הדמויות הנשיות הגדולות של טולסטוי ופלובר, אנה קארנינה ואמה בובארי, וגם האפֵלה של "הטעות הטרגית" שהיא צועדת אל תוכה במהלך הרומן הזה היא אפלה אחרת משלהן . הפאתוס הטרגי העצום של אנה קארנינה ואמה בובארי, הפאתוס המוביל בהכרח להתאבדותן, מונח בהירתמותן הפנימית לחיים של תשוקה הבועטת במוסכמות החברתיות . המימוש העצמי אצל שתיהן נתפס כתלוי בדמותו של הגבר וכמותנה בגבר . הוא הקולב של התשוקה ושל העצמיות האותנטית . ואילו אצל איזבל ארצ'ר, הדרמה של התודעה, העיוורון שלה, הבעירה הפנימית והפאתוס הטרגי נמצאים במקום אחר לגמרי . בלי הרף היא עסוקה בשאלה איך ראוי ונכון לחיות את החיים האלה, איך אפשר לחיות חיים שתנועתם היא מהפְּנים החוצה ולא מהחוץ פנימה, איך לדייק את התמונה הפנימית עם "המציאות" שכוללת בתוכה גם את דמותו של הגבר . באחד הרגעים האדירים ברומן היא מ...
אל הספר