בזכוכית מגדלת 51 פרידולין השתהה רגע ומשנהו טיפס באיטיות במעלה המדרגות . הוא צלצל בפעמון ומריאנה פתחה לו בעצמה . היא לבשה שחורים, וסביב צווארה ענדה מחרוזת אבני הובנה, שמעולם לא ראה אותה עונדת . פניה האדימו לאיטם . "נתת לי לחכות זמן רב," אמרה בחיוך קלוש . קרוב לוודאי שהסצנה הזאת, ברמתה האלמנטרית, היתה נהירה יותר לקוראי גרמנית בתקופתו של שניצלר מאשר לקוראי עברית בני ימינו : אמרו להם "מחרוזת אבני הובנה" ומיד ככל הנראה זינק לתודעתם הקלף של התמונה המתאימה, נשלף מתוך המאגר המתאים של ידע על אורחות חיים, חפצים ואופנה ( ארט דקו במקרה זה ) . ה"הובנה" שממנו עשויה המחרוזת, ebony , הוא עץ דחוס ושחור עד מאוד שמוצאו בדרום הודו ובסרי לנקה, ובשל כובדו העצום הוא מן העצים המעטים השוקעים במים . זה העץ שממנו עשויים המנענעים השחורים בפסנתר וכלי השחמט השחורים . מחרוזת אבני ההובנה שעונדת מריאנה היא אפוא מחרוזת שחורה עד מאוד, הכי שחורה ודחוסה . עכשיו אפשר סוף-סוף "להעמיד" את תמונת הנערה מריאנה הפותחת את הדלת לפרידולין : היא לבושה שחורים, ועל השחור של בגדיה מונח העוד-יותר-שחור של מחרוזת ההובנה . שחור על שחור . ז...
אל הספר