בזכוכית מגדלת 25 בהשוואה למידת ההתוודעות שלה אליו, לעומק החדירה של מבטה אל הווייתו, עכשיו . מה שראתה היה סופי . כאילו היא נמצאת בקצהו של גוף מים כהה ושטוח, שמשתרע עוד ועוד . מים קרים, רדודים . מבט אל המים הכהים, הקרים, הרדודים האלה, והבנה שזה הכול, שאין דבר זולתם . זה אפוא החדר הפנימי והאפל ביותר של התשוקה הנשית, ואולי של התשוקה בכלל, אצל מונרו . כמעט מיותר להגיד שאין בתיאור זה ובדימוייו רבי-העוצמה שום דבר "סקסי", ומצב הרוח הכללי הוא פשוט זה של "לחתוך ורידים" . מצב התשוקה "האמיתי" והבלתי ממוסחר בתרבות, זה שאיננו "משחק ילדים", לפי מונרו, הוא משהו שבכלל לא ניתן לפרפראזה, שאיננו מוּכל ואיננו יכול להיות מוּכל בנוסחי הלשון השגורים והזמינים של התשוקה המתגלמת בגוף שלם . מה שמונרו עושה קודם כול לדימויי התשוקה האלה, הנגזרים מהמגע של גוף בגוף, הוא פשוט לבתר אותם . להגיד "לשונות" "עור" "פיות" "עצמות נחבטות" פירושו, בראש ובראשונה, לבתר את הגוף ואת הלשון המתארת אותו . יש בדימויי הביתור הזה לא מעט אלימות, אולם האלימות אינה מופנית כלל כלפי הדמות, גרייס . הנמען של האלימות אצל מונרו הוא משהו ולא מישהו ...
אל הספר