אחרית דבר: קוראים לא קרואים

יחיל צבן 194 אותן . הן לא מתוכננות להיקרא אלא להיצרך . הן מתוכננות להתקיים כ"לייק" בפייסבוק, כראיון בעיתון, כמאמר אקדמי, כנושא של רשימת ביקורת, ערב ספרותי או פרסומת ברדיו, כמקום על המדף, כשם המחבר על הכריכה, כמחיר בקופה, כספר הבא . הן אנתולוגיה של דימויים חברתיים המועלית על הקרוסלה של הסחורות ומסתחררת עד אובדן הכרה . תעשיית הספרות מושתתת על סחרור-מרצון . הסופרים והקוראים מבינים פחות או יותר את מנגנוני הניצול הקפיטליסטיים, ויש מוצרי ספרות המבקרים אותם בחריפות, אך בלב המעשה האמנותי מונחת מראש המוסכמה שהסחרור הקפיטליסטי, גדוש העוולות, החטאים והפשעים, עדיף על פני חלופות אחרות . תעשיית הספרות חיונית לנאורות הבורגנית . היא מכוננת תודעה של ספקנות פסימיסטית המכירה בערכים הכוזבים שלאורם היא חיה אך מסרבת לוותר על זכויות-היתר שהם מספקים . תעשיית הספרות היא מנגנון בקרה חברתי המאפשר להגמוניה הבורגנית להשליט את ערכיה ואת סמכותה בדרך דיאלוגית, רב-קולית ופואטית . זוהי צורת דיכוי נעימה . "היעיל במדכאים הוא זה שמשכנע את נתיניו שיאהבו את עוצמתו, ישתוקקו אליה, ויזדהו עימה" ( איגלטון 2006 , 9 ) . היא פונה ...  אל הספר