יחיל צבן 36 מאשרת וחוגגת את האלימות רק כאשר היא מופעלת כהגנה עצמית, כאלימות המונעת אלימות . אבל גינויי האלימות אינם נובעים ממניע מוסרי . הם תולדה של החרדה מפני התפוררות ההתקשרות הצרכנית בין היחיד לבין תעשיית הספרות ומפני הפניית האלימות אל חברת הצריכה עצמה, אל הספרות עצמה . האימה הגדולה של חברת השפע הבורגנית היא לא העוני והמחסור, שהרי היא זקוקה להם כדי לייצר כוח עבודה זול, אלא השבריריות של חלון הראווה . תעשיית הספרות חרדה מפני שידוד מערכות, מפני שינוי הסדר החברתי, מפני חלוקה חדשה של המשאבים, מפני צורות צריכה אחרות . מסיבה זו האלימות מוצגת בספרות כסטייה מסוכנת העומדת בסתירה עקרונית להתפתחותה של חברת השפע . למה ללכת מכות כשיש כל כך הרבה צ'יפס ? למה להרוג כשיש כל כך הרבה ספרים לקרוא ? הניסיון לסכל את אלימותם של הצרכנים מתרחש במקביל להפעלת אלימות כלפיהם . ככל שיש יותר מוצרים ספרותיים, ככל שהצריכה חיונית יותר לקיומם של המוצרים הספרותיים, כך גוברת התביעה האלימה לרכישה . הספרות כופה את עצמה על הקונים, מכריחה אותם לקנות, מחדירה בהם בתחבולות ובמופתים את הצו היצרני-צרכני ( "קונים את מה שיש" ) , מ...
אל הספר