אחרית דבר

מִלְחֶמֶתָרְבּוּת  209  אחרי הבחירות, כשאבק השריפה אט שקע, יצאתי לדרך ארוכה ועקלקלה שהובילה אותי לצד המושתק של הציוויליזציה הישראלית . אני זוכר את הרגע שבו אורי אלוני ז"ל, העורך הראשון שלי בלהיטון, שאל אם בא לי לראיין זמר בשם סטלוס . מי זה סטלוס ? תהיתי בחוסר נוחות ועווית עיקמה את פניי . לא הבנתי מדוע בחור בן 21 , שנולד בארץ בדיוק כמוני, בוחר להמיר את שמו בשם יווני, ואפילו לא מוכן לחשוף את השם שנתנו לו הוריו . טעון סקרנות טבעית ודעות קדומות ומאוחרות, פגשתי בגובה העין אדם שגדל בארץ הזאת ; עבר, כביכול, את כל תחנות החיים בפס הייצור הישראלי אך חש מנותק ומנוכר לחלוטין מהתרבות הישראלית ה"תקנית", שמשחר ילדותי הרגשתי בשר מבשרה, ועד לאותו רגע ( אני לא צוחק ) , לא ידעתי שיש כאלה שבכלל לא . ממרחק הזמן הריאיון עם סטלוס היה למעשה "מחילת הארנב", שהובילה לראיונות שהפכו אחרי 40 שנה ל"מִלְחֶמֶתָרְבּוּת" . הפעם השנייה שבה ניצבתי חזיתית מול הצד המושתק של התרבות הישראלית, הייתה בריאיון עם להקת העוּד באולמי קליפסו ברמלה . הפעם הריאיון היה עם להקה פופולארית שמכרה מאות אלפי תקליטים וקסטות חוקיות ופיראטיות,...  אל הספר