שער ראשון : מוסיקה 112 הממלכתי כמנצח התזמורת . אל עוואד, לעומתו, היה נטול פילטרים . לא הייתה לו שום בעיה לחשוף בפניי את מלוא השבר שחווה על בשרו מהרגע שנחת במעברת כפר ענה ( לימים קריית אונו ) בשלהי 1952 , עד למצבו העגום ברמת גן בחורף חייו ב- 2002 . "עזבתי עיראק כמו אני הולך לים" האנטי-גיבור האולטימטיבי של הסרט "צ'לרי בגדד", בהופעה כובשת לב היה, ללא צל של ספק, יוסוף אל עוואד ( 80 ) , שהפתיע בסרט בשלל משפטי מפתח : "תשאל אותי על החיים שלי, אני יענה לך בכמה שניות . זה סיפור, פעם אתה צוחק, פעם אתה בוכה" ; "זמר עיראקי מתי הוא בוכה, הוא שמח בלב" ; "מוסיקאי הוא לא בשביל אישה . הוא בשביל אנשים" ; "לא הייתי בכלל צריך לבוא פה" . כשנפגשנו בדצמבר 2002 , הוא גר בחדרון בקומת קרקע ברחוב גאולים ברמת גן — שהיה בו הכול פרט לגאולים . שני טורי שיניו התותבות היו מונחים על הכיסא לידו . על הקיר תמונות בשחור-לבן שהנציחו את עברו המוסיקלי העשיר בעיראק, לצד תמונות מרהיבות עין של אום כולת'ום ועבדול ווהאב . אל עוואד הוציא אותי לחצר הקטנה והתקשה עד מאוד ליצור דיאלוג מסודר : קפץ מנושא לנושא ; דילג מעבר להווה ובחזר...
אל הספר