שער ראשון : מוסיקה 86 ה"מזרחי" . מרגול הגיעה לטלוויזיה על תקן ליצנית מפולפלת, קוריוז, גנבה את ההצגה ויצאה אלוהית . הריאיון הזה, שכבר נכנס מזמן לפנתיאון, גם הוכיח איזה כוח מאגי היה אז לטלוויזיה, במעבר מאנונימיות מוחלטת לבום על-קולי . ואכן, מרגול, שהייתה אז בת 38 למודת סבל, תפסה בחושיה החדים את התפקיד שההיסטוריה הלבישה עליה . "פרצתי לתודעה הישראלית בן-לילה . חיי השתנו מדקה לדקה . למחרת בבוקר קמתי ולא הייתי יותר כאחד האדם", סיפרה בסדרה התיעודית "ים של דמעות" של היוצרים רון כחלילי ושושנה גבאי . "אני זוכרת שלמחרת אנשים זרקו לי : 'תכניסי להם, את בת זונה . את נהדרת . תקרעי אותם' . לא ידעתי את מי אני צריכה לקרוע . כלומר, יש איזה מין אויב סמוי, ואני כאילו השליחה של החלכאים והנדכאים, זאת ששמה את הדיבור הזה על השולחן, הדיבור הלא מצטעצע, העברית השכונתית" . מרגול הייתה גם האישה הראשונה שפילסה דרך במיליה מוסיקלי מחוספס, קשוח, כוחני-לוחמני ומחתרתי, שהיה מבוסס כולו על טהרת הגבריות . קדמה לה אהובה עוזרי פורצת הדרך, שהרימה מהר מאוד דגל לבן מול חומת ההתעלמות והעדיפה לעבוד בשיפודיית "גמליאל" בכרם התימ...
אל הספר